אני מאמינה כי אחריותה של המדינה וקהילותיה לדאוג גם למי שאינו מסוגל לדאוג לעצמו, אלא שבמדינת ישראל עדיין אין מדיניות רווחה ממשלתית כוללת, והנפגעים העיקרים מכך הן דווקא השכבות החלשות. כל משרד ממשלתי מנסה לעזור לאוכלוסיות השונות בכלים העומדים לרשותו, ובמקביל הכנסת פועלת באמצעות מתן פטורים והטבות אקראיות בחקיקה פרטית. כתוצאה מכך, פעילות הרווחה הממשלתית מתבצעת בצורות שונות ובמגוון רחב של אמצעים, על-ידי גופים רבים, בלי שום סדרי עדיפויות ובאמצעות בירוקרטיה מסורבלת, המונעת קבלת עזרה דווקא מן הזקוקים לה ביותר.

אני מאמינה כי יש לקבוע מדיניות רווחה לאומית הכוללת סדרי עדיפויות ברורים, כללי זכאות ומנגנוני יישום שקופים ופשוטים וסל רווחה המתעדכן מדי שנה בהתאם לסדר העדיפויות הלאומי ושבאמצעותו מתוקצבת כלל פעילות הרווחה.

יש לפעול לשיפור מעמדם של העובדים הסוציאליים המצויים בחזית המאמץ לסיוע חברתי ולא תמיד זוכים לביטחון תעסוקתי ותגמול ראויים. עובדים אלה ראויים להכרה חברתית בשל החשיבות העצומה שיש לעבודת הקודש שלהם.

בעשייה חברתית המשפט הוא גם כלי להגנה על החלש. במהלך כהונתי כשרת משפטים נלחמתי בצרכני זנות. קידמתי הצעת חוק ממשלתית להטלת קנסות על צרכי זנות והובלתי החלטת ממשלה ליישום דו"ח הוועדה לבחינת דרכי הפעולה נגד צרכני זנות. בנוסף, דאגתי להגנה ראויה על נפגעות עבירות מין. קבעתי כי ימונה מומחה מטעם בימ"ש בתביעה אזרחית לנפגעי עבירות מין, דבר המונע תחקור חוזר ונשנה במקרים אלה. וכן, אפשרתי כי נפגעות עבירה יוכלו להתראיין מבלי להיות חשופות לדין פלילי.